תמיד חשבתי שאני שייכת לאותה קבוצה מצומצמת שהצליחה להימנע מתסמונת המתחזה. אני אוהבת את המקצוע שלי, אני חושבת שאני טובה בו ואני מודעת למקומות בהם אני חלשה וצריכה להשתפר. ואז, לפני כמה שבועות, האופוריה המקצועית הזו התנפצה לי לרסיסים.
פגשתי אדם שידע מי אני. ליתר דיוק, פגשתי מעצב מאוד מוכשר שנמצא ברשימת ה״כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות כמוהו״ שלי וגיליתי שהוא ידע מי אני. במשך כל חיי אנשים שידעו מי אני ידעו זאת רק מפני שאמא שלי לימדה אותם מתמטיקה, ובפעם הראשונה נתקלתי במישהו שידע מי אני בזכות עצמי. איזה פחד. במקום לשמוח מהסיטואציה, התמלאתי בפחד. המחשבות שלי נעו סביב נקודה אחת מרכזית: ״אני הולכת לאכזב אותו. אני לא האדם שהוא ציפה לו. אני לא מי שהוא חשב. הוא יגלה.״ ברוכה הבאה תסמונת המתחזה, אני לא יכולה להגיד שציפיתי לבואך. במקום לשקוע בספק עצמי (טוב, יום אחרי ששקעתי בספק עצמי ובגלידה) החלטתי לקרוא על הנושא ולהבין לעומק מה זו התסמונת הזו ואיך ניתן להתמודד איתה. עכשיו כשאני יודעת על זה קצת יותר רציתי לשתף אותכם בידע שצברתי, בתקווה שזה יעזור גם לכם.