ארבעה דברים שלמדתי מהעבודה ב-Studio Praktik

היום אני מסיים תקופת עבודה ב-Studio Praktik, וכמו בכל החלטה מקצועית שאני עושה, עשיתי עם עצמי הרבה דיונים עד שהגעתי להבנה הזו. גם מבחינת התזמון, גם מבחינת אופי העבודה, גם מבחינת שאיפות ושכר. הגעתי ל-Praktik ממש במקרה, למען האמת. הייתי בתקופה של חיפוש עבודה, וחברה טובה בשם שיינה, שעבדה עם הסטודיו במסגרת העבודה השוטפת שלה ב-RapidUI, ראתה התאמה מעניינת ביני לבינם. בלי מודעת דרושים לפני, בלי רצון ספציפי של הסטודיו לגדול. פשוט אינטרו ומחמאות (כנראה) לבוס העתידי שלי – שגיא שטרן. משם הגעתי לריאיון עבודה, שגם הוא לא היה ממש באווירה פורמלית. בדיעבד זה מאוד משעשע, כי חודש לפני שהתקבלתי לסטודיו, הרצאתי בירושלים על ׳איך לשגר חלליות קטנות?׳, ובאחד הטיפים שם אני ממליץ להיכנס מהחלון, לא מהדלת. זה מוטיב חוזר אצלי בקריירה וגם הפעם הוא עבד.

עשיתי shift די רציני מעבודה כפרילאנסר (לא במשרה מלאה, אלא במקביל ללימודים בשנקר) לעבודה בסטודיו כחלק מצוות. אחרי הלימודים רציתי להתפתח וללמוד מאחרים. כשאתה מתחיל ישר כפרילאנסר אתה בעצם האיש הכי חכם בחדר, וכמעט אין אתגרים או הבנה לאן עוד אפשר להגיע (זו כמובן אימרה קיצונית, אבל הבנתם). זה עוד לפני שדיברנו על הבדידות שבפרילאנס (שיכולה להיפתר בחללי עבודה קטנים ומשותפים, בגדול). בהתחלה היו לי קשיי הסתגלות מסוימים בסטודיו. אם לפני כן נדרשתי להיות האיש בפרונט, שגם מלהטט בין איש המכירות, המזכיר והמעצב, אז פה כל השיט הלוגיסטי לא נגע בי, למעשה. זה היה מדהים. כל מה שהצטרכתי לעשות היה לעצב וכמה שיותר. השינוי הזה דרש בערך שבועיים של הסתגלות ולאט לאט יכולתי להרפות מההתנהלות מול הלקוחות ולהשאיר את כל השיט הזה לאנשים אחרים בסטודיו. החלטתי לזקק בפוסט הזה 4 דברים שלמדתי מהעבודה ב-Praktik:

‍