חווית משתבש | Tal Solomon Vardy

בראיון עבודה חשוב לא רק להיות מקצועי ונחמד, אלא להבין עם מי עומדים לעבוד. אנשי מוצר הם אלו שאנחנו עובדים איתם באופן יומיומי לא פחות מאנשי הפיתוח. השקפת העולם שלהם משפיעה באופן מובהק על המוצר כולו, תהליכי עבודה נעימים (או פחות) ועתיד החברה. החזון שלהם יכול להביא את הספינה למקום מבטחים או להתרסקות בתוך קרחונים.

לאחרונה פתחנו ב-WhiteSource משרת מעצב חווית משתמש פרילנס בהיקף של 50%. פתאום, אחרי שנים שאני עוסק בתהליכי גיוס עקומים בלינקדאין, הגיעה העת לשנות במגרש החדש שבו נחשפתי אליו – עולם ה-HR. כבר בשלב כתיבת המודעה ישבתי עם ענבל המגייסת והעפנו את כל קלישאות הז׳אנר שמאפיינות את התחום. חברות רוצות גם וגם וגם. טעות. אנחנו רוצים מישהו/י עם ניסיון חזק במערכות מורכבות (SaaS), עם כמה שנות ניסיון בהובלה של תהליכי איפיון, תיק עבודות טוב והמלצות. זה הכל. מהרגע שאלו הוגדרו – תהליך הסינון קל מהותית.

הכי מוזר לפתח רגשות לאפליקציה, בטח כשמדובר אפליקציית ניהול משימות. אבל, מאז שחבר הכיר לי את Notion, הקליק היה מיידי. כאן בפוסט אנסה להבין מה הסיפור שלי איתה, ולמה היא גברה על המתחרות האחרות שלה בשוק (או־הו! כמה מתחרות יש לה).

היום אני מסיים תקופת עבודה ב-Studio Praktik, וכמו בכל החלטה מקצועית שאני עושה, עשיתי עם עצמי הרבה דיונים עד שהגעתי להבנה הזו. גם מבחינת התזמון, גם מבחינת אופי העבודה, גם מבחינת שאיפות ושכר. הגעתי ל-Praktik ממש במקרה, למען האמת. הייתי בתקופה של חיפוש עבודה, וחברה טובה בשם שיינה, שעבדה עם הסטודיו במסגרת העבודה השוטפת שלה ב-RapidUI, ראתה התאמה מעניינת ביני לבינם. בלי מודעת דרושים לפני, בלי רצון ספציפי של הסטודיו לגדול. פשוט אינטרו ומחמאות (כנראה) לבוס העתידי שלי – שגיא שטרן. משם הגעתי לריאיון עבודה, שגם הוא לא היה ממש באווירה פורמלית. בדיעבד זה מאוד משעשע, כי חודש לפני שהתקבלתי לסטודיו, הרצאתי בירושלים על ׳איך לשגר חלליות קטנות?׳, ובאחד הטיפים שם אני ממליץ להיכנס מהחלון, לא מהדלת. זה מוטיב חוזר אצלי בקריירה וגם הפעם הוא עבד. עשיתי shift די רציני מעבודה כפרילאנסר (לא במשרה מלאה, אלא במקביל ללימודים בשנקר) לעבודה בסטודיו כחלק מצוות. אחרי הלימודים רציתי להתפתח וללמוד מאחרים. כשאתה מתחיל ישר כפרילאנסר אתה בעצם האיש הכי חכם בחדר, וכמעט אין אתגרים או הבנה לאן עוד אפשר להגיע (זו כמובן אימרה קיצונית, אבל הבנתם). זה עוד לפני שדיברנו על הבדידות שבפרילאנס (שיכולה להיפתר בחללי עבודה קטנים ומשותפים, בגדול). בהתחלה היו לי קשיי הסתגלות מסוימים בסטודיו. אם לפני כן נדרשתי להיות האיש בפרונט, שגם מלהטט בין איש המכירות, המזכיר והמעצב, אז פה כל השיט הלוגיסטי לא נגע בי, למעשה. זה היה מדהים. כל מה שהצטרכתי לעשות היה לעצב וכמה שיותר. השינוי הזה דרש בערך שבועיים של הסתגלות ולאט לאט יכולתי להרפות מההתנהלות מול הלקוחות ולהשאיר את כל השיט הזה לאנשים אחרים בסטודיו. החלטתי לזקק בפוסט הזה 4 דברים שלמדתי מהעבודה ב-Praktik: